דנה ברגילכך נחשף בוועדת העבודה והרווחה לגבי המוסדות לנוער בסיכון. הסיבות העיקריות: שכר נמוך, עומס ושחיקה והחלפה תדירה של זכיינים יו"ר הוועדה אפרת רייטן-מרום: מצב חירום, יחס הממשלה לתחום מחייב שינוי
נתונים קשים על נשירת העובדים במוסדות לנוער בסיכון. נחשפו בוועדת העבודה והרווחה. לדברי יו"ר הוועדה אפרת רייטן-מרום (העבודה) יש תקנים פנויים. יש אנשים אידאליסטיים וטובים שרוצים לבוא – אך השכר מבריח אותם.
מדובר במצב חירום. ויחס הממשלה לתחום מחייב שינוי. היא פנתה למשרד הרווחה להעביר לוועדה נתונים מלאים על הכשרת המדריכים. תיקון תנאי-הסף לקבלה לעבודה. תיקון מחירי שעת העבודה בלילה ועוד.
לדברי יוזמת הדיון. נעמה לזימי (העבודה) מזה שנים קיימת בעיה קשה של תחלופת עובדים חריגה במסגרות לילדים ולנוער בסיכון. בעיקר במקצועות ההדרכה. בכל שנה עוזבים כ-50% מהמדריכים.
כאשר בממוצע מדריכים עובדים רק כשנה. הסיבות העיקריות לתחלופה הגבוהה של אנשי-צוות ומדריכים הן שכר נמוך. עומס ושחיקה והחלפה תדירה של זכיינים. תחלופת העובדים התגברה מאוד בתקופת הקורונה ונוצר קושי יוצא-דופן לגייס כוח אדם חדש.
היא הדגישה כי התחלופה פוגעת קשות בסיכויי השיקום של הנערות והנערים ובסיכוייהם לזכות בחיים נורמטיביים.
"ילדים ונערים בסיכון זקוקים יותר מכל לליווי של צוות קבוע. מקצועי ותומך. הילדים והנערים בחסות הנוער. עברו זוועות שנגרמו ע"י הבוגרים המשמעותיים שהיו סביבם. ודווקא בשל כך הם זקוקים במיוחד לצוות מקצועי ומנוסה. שילווה אותם לאורך זמן ויידע לעזור להם".
לזימי הסבירה כי בישראל יש כ-90 מסגרות טיפוליות לילדים ולנוער בסיכון. הכוללות פנימיות. מעונות. מסגרות יום. הוסטלים. מרכזי חירום. בתי מעבר. ועוד. במסגרות מטופלים כ-3,000 ילדים ונערים, ומועסקים בהן כ-1,500 עובדים, רובם מדריכים. אך בשל התדרדרות השירות. נסגרו כ-15 מסגרות לילדים ולנוער בסיכון בשנים האחרונות ללא חלופה הולמת.
מיכל וולדיגר (הציונות הדתית), יוזמת נוספת לדיון, ציינה את מדריכי חסות הנוער כ"חיילים בשוחות" של החברה המטפלים בילדים בסיכון, אך כיום אין שום בחינה להכשרתם לתפקיד.
בנוסף הם מקבלים שכר נמוך, קיים מחסור במדריכים, והעבודה במשמרות היא שחוקת ומתישה – ומאידך לא מתגמלת. חברתה לסיעה, אורית סטרוק, הציגה את הצורך בתכנית-עבודה מוסדרת לקידום נערים אלו, לדברי מיכל רוזין (מרצ) אף-היא מיוזמות הדיון, על המדינה לשאת באחריות לשירותים החברתיים והפרטת שירותים אלו לא הוכיחה את עצמה.
בהנחה כי הלאמה-מחדש לא תתרחש – יש ייבוש מכוון של המערכת החברתית. היא ציינה את ההכרח בהדרכה, ליווי והכשרה למקצוע זה – במיוחד עם נוער בסיכון ואוכלוסייה חלשה.
מרטין וילר, ראש ענף חינוך ורווחה בארגון "כוח לעובדים", קרא להכרה בעבודת ההדרכה כמקצוע באמצעות העלאת שכר, עידוד התמדה בתפקיד ע"י מתן תגמולים כקרן השתלמות, יצירת מסלולי הכשרה מקצועיים לכל המתקבל לעבוד בתחום והרחבת הליווי והתמיכה הרגשית במהלך העבודה וקיצור המשמרות כדי להפחית שחיקה ועומס.
נציגי "כוח לעובדים" דרשו אף עיצוב מחודש של המכרזים להפעלת השירות בדגש על היבטי כוח-אדם כמו עיגון תנאי העסקה ושכר בגוף המכרז, שילוב העובדים בהליך ניסוח המכרז, עיגון החובה לקלוט עובדים, הכרה בוותק במעבר מזכיין אחד למשנהו בגוף המכרז, קביעת התקשרויות ארוכות-טווח תוך הידוק הפיקוח המשרדי על פעילות הזכיין ומתן עדיפות במכרז לגופים ללא-כוונות-רווח.
לפי גלית רייכמן-מימון, סגנית מנהל אגף התקצוב במשרד הרווחה, מגבלת התקציב איננה מאפשרת הגדלת שכר המדריכים, אך במסגרת זו הם משתדלים לשפר את תנאיהם. סוזן דסוקי, מנהלת האגף לטיפול באוכלוסיות קצה במשרד, הוסיפה את רשימת ההמתנה של כ-50 נערים ונערות להיכנס למוסדות, אך בשנים האחרונות נסגרו מסגרות בגלל תפקוד לקוי.
לדבריה, למרות ההפרטה – המשרד מתכוון לפקח על ההכשרות והליווי למדריכים, תוך הקשבה וייעוץ מהמדריכים עצמם. לטענת עלי בינג, רכז הרווחה באגף התקציבים, תקציב המשרד גדל בשנים האחרונות, אך הוא לא ידע על להשיב על תקציב חסות הנוער המפעיל מוסדות אלו.
לדברי תובל צחור, מדריך במסגרת לנוער בסיכון, התחלופה הגבוהה של מדריכים מביאה לחוסר-אמון מצד הנערים.
